המלך אמציהו יצא למערכה מול אדום באזור ים המלח, המכונה בְּגֵי־מֶלַח, והכה בקרב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לוחמים, בנוסף לאלפים שנשבו והושלכו מראש צוק אל מותם. לאחר מכן הוא וְתָפַשׂ, כלומר כבש, אֶת־הַסֶּלַע, עיר מבצר אדומית חזקה שהייתה בנויה בתוך סלע. עם כיבושה שינה המלך את שם העיר וקרא לה יָקְתְאֵל, כציון למאורע היסטורי שהיה מוכר אז או כרמז לעצת ה' להביא עליו חורבן בעקבות החלטתו להשתחוות לאלילי אדום. ההצלחה בשדה הקרב נטעה באמציהו ביטחון מופרז, ויחד עם זעמם של שכירי חרב ששילח חזרה לביתם, הובילה אותו להתגרות בממלכת ישראל ולמפלה מדינית ורוחנית.
מלכים ב, פרק י״ד, פסוק ז׳
הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵי־[מֶ֙לַח֙] (המלח) עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יׇקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.