מוקד הסיפור עובר כעת אל השתלשלות המלוכה בממלכת יהודה, עם עלייתו לשלטון של אֲמַצְיָהוּ בירושלים, אשר עשה הישר בעיני ה׳ בדומה לאביו [אברבנאל].
הפרשנים מתמקדים בחישוב הכרונולוגי של שנות המלוכה, ומסבירים את משמעות המילים בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם. על פי הגישה המרכזית, יואש מלך ישראל החל למעשה למלוך עוד בחיי אביו במשך כשנתיים, אך ספירת שנות מלכותו הרשמית מתחילה רק לאחר מות אביו. שנתו הראשונה כמלך יחיד הקבילה לשנת השלושים ותשע למלכותו של יואש מלך יהודה. מכיוון שיואש מלך יהודה מלך ארבעים שנה בסך הכל, שנתו האחרונה שבה מת והוריש את הכס לאמציהו בנו, חלה בדיוק בשנה השנייה למלכותו העצמאית של יואש מלך ישראל [רד"ק, מצודת דוד].