השבתה של עיר אסטרטגית והיסטורית לגבולות הממלכה מסמלת את תחילתו של עידן חדש ומשגשג עבור ממלכת יהודה. לאחר תקופה של חוסר יציבות צבאית ומדינית, ביצורו של מעוז דרומי זה מבטא מעבר לביטחון לאומי ולהצלחה.
העיר אילת הייתה במקורה עיר אדומית, אשר נכבשה על ידי דוד המלך ונשארה תחת שלטון יהודה גם בימי שלמה. אולם, בימי המלך יהורם פשעה אדום בממלכת יהודה והחזירה את העיר לידיה. דורות לאחר מכן, אמציה, אביו של עוזיהו, הכה את אדום וכבש מחדש את העיר, אך הרס את חומותיה והותיר אותה חרבה ופרוצה [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
מכיוון שאמציה הותיר את העיר ללא חומות, ממלכת יהודה לא יכלה להחזיק בה באופן יציב. לכן, כאשר נאמר וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה (והחזיר אותה ליהודה), הכוונה היא שעוזיהו בנה את חומות העיר והפך אותה לעיר מבצר. רק באמצעות בנייה פיזית זו הושבה העיר הלכה למעשה ובאופן קבוע לריבונות יהודה, שכן לא ניתן לשלוט בעיר שאינה מבוצרת [מצודת דוד, אברבנאל].
הפרשנים חלוקים בהבנת העיתוי והמשמעות של המילים אַחֲרֵי שְׁכַב־הַמֶּלֶךְ עִם־אֲבֹתָיו, כלומר לאחר מות אמציהו המלך [ביאור שטיינזלץ]. גישה אחת לומדת מציון זמן זה כי עוזיהו למעשה הומלך והחל לשלוט עוד בחיי אביו, במשך חמש עשרה שנה שבהן שהה אמציהו בגלות בעיר לכיש עקב קשר שנקשר נגדו. עם זאת, העיר אילת לא נמסרה לידיו של עוזיהו לבנייה עד לאחר מות אביו [רש"י].
מנגד, יש החולקים בתוקף על תפיסה זו ומוכיחים מתוך חשבונות שנות המלכים כי הקשר נגד אמציהו אירע בסמוך למותו, ולא שנים רבות קודם לכן. לפי גישה זו, המילים באות להדגיש את הניגוד בין המלכים: מיד לאחר מות אביו, החל עוזיהו לזכות בהצלחה מאת ה׳ שממנה נעדר אביו בסוף ימיו, ותחילתה של הצלחה זו באה לידי ביטוי בהשבת אילת [רד"ק, חומת אנך].
גישה נוספת ממקדת את משמעות המילים לא במועד המלכתו של עוזיהו, אלא בהשלמת כיבוש העיר. אף על פי שאמציהו הוא שהתחיל את מהלך הכיבוש של אילת, לא היה ניתן לומר שהיא שבה ליהודה בחייו, שכן היא הייתה חרבה. רק לאחר מות המלך, כאשר עוזיהו בנה את החומות, הושלם המהלך והעיר חזרה רשמית וסופית לידי יהודה [מצודת דוד, אברבנאל].