קרה לכם פעם שהרגשתם ששום דבר לא מסתדר, צרה רודפת צרה, וכבר אין לכם כוח לנסות לתקן? זה בדיוק מה שהרגיש עם ישראל באותה תקופה. המצב שלהם היה כל כך קשה, עד שהוא מתואר במילים מֹרֶה מְאֹד. זו הייתה תקופה של צער עמוק, מרירות וקושי שלא הפסיק להשתנות ולהחמיר מצרה אחת לאחרת.
העם הגיע למצב של חוסר אונים מוחלט, שמתואר במילים וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב. המילה אֶפֶס כאן פירושה פשוט "אין". לעם לא נשאר שום דבר, לא רכוש יקר שהיה שמור ונעול בתוך הבתים, וגם לא חיות ועדרים שהיו בחוץ בשדות. הם איבדו את כל מה שהיה להם, ולא היה מי שישמור עליהם או ייתן להם הגנה.
למרות שהעם לא חזר בתשובה ולא עשה מעשים טובים שבזכותם הגיע לו להינצל, ה' ראה את הסבל העצום שלהם וריחם עליהם. מכיוון שה' לעולם לא ייתן לעם ישראל להיעלם, הוא החליט להציל אותם מתוך אהבה ורחמים. מי שנבחר להיות השליח ולהושיע את העם היה המלך ירבעם בן יואש. הוא זכה בתפקיד החשוב הזה בזכות מעשה מיוחד: הוא סירב להקשיב ללשון הרע שסיפרו לו על הנביא עמוס, והראה כבוד גדול כלפי ה' והנביאים שלו.