מלכים ב, פרק י״ד, פסוק כ״ו

הישועה האלוהית בעת ההיא נבעה מרחמי ה' על חוסר האונים של העם, ולא בעקבות חזרה בתשובה או זכויות מיוחדות. מצוקה זו מתוארת כמצב מֹרֶה מְאֹד, ביטוי המצביע על צרות מתחלפות, מרירות ושפל עמוק, או לחלופין על כך שהייסורים גרמו לעם להתייאש ולהקצין את מרידתם. חומרת המשבר מומחשת במילים וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, כאשר המילה אֶפֶס מציינת אובדן מוחלט של רכוש השמור בבתים או נטוש בשדות, לצד היעדר כל הגנה שלטונית. לנוכח סכנת ההשמדה, ומכיוון שה' לא גזר למחות את שם ישראל, הוא הפך את מידת הדין לרחמים והחליט להושיעם. השליח לעצירת הפורענות היה המלך ירבעם בן יואש, שזכה לתפקיד משום שסירב לקבל לשון הרע וגילה יראת כבוד כלפי הנבואה.