מלכים ב, פרק ט״ו, פסוק א׳

תארו לעצמכם שהייתם צריכים תמיד לעשות מה שמישהו אחר מחליט עבורכם, עד שיום אחד התחזקתם, עמדתם על שלכם והפכתם לעצמאיים לחלוטין. זה בדיוק מה שקרה למלך יהודה, שנקרא עֲזַרְיָה (ובמקומות אחרים בתנ"ך מוכר גם בשם עוזיהו). בתחילת הדרך, כשעזריה רק התחיל למלוך, הממלכה שלו הייתה חלשה מאוד. ממלכת ישראל השכנה שלטה בהם וקבעה להם מה לעשות. אבל אז הגיע שינוי גדול. כשהתנ"ך מספר לנו על בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם, הוא לא סתם מציין תאריך. השנה העשרים ושבע למלכותו של ירבעם מלך ישראל הייתה השנה המיוחדת שבה עזריה הצליח סוף סוף לחזק את הממלכה שלו ולהשתחרר לגמרי מהשליטה של ממלכת ישראל. מאותו רגע, הוא הקים מלכות חזקה ועצמאית משלו. ההצלחה הזו הפכה אותו למנהיג חשוב, אך בהמשך חייו הכוח הרב גם גרם לו להתגאות יותר מדי ולעשות טעויות שעליהן שילם מחיר אישי.