יצא לכם פעם להרגיש שעומדת להתחיל סערה גדולה, עוד לפני שהטיפה הראשונה של הגשם יורדת? זה בדיוק מה שקרה לממלכת יהודה. בַּיָּמִים הָהֵם, כלומר בסוף תקופת המלכות של המלך יותם, ה' הֵחֵל, שזה פשוט התחיל, להביא עליהם תקופה סוערת. ה' החליט לְהַשְׁלִיחַ בהם אויבים. המילה הזו מזכירה לנו את מכת ערוב במצרים, והמשמעות שלה היא לעורר ולשלח אויבים שיבואו להילחם.
האויבים האלה היו רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל. השנאה שלהם התחילה כבר אז, אבל המלחמה האמיתית פרצה רק מאוחר יותר, כשהבן של יותם, אחז, הפך למלך. בגלל המעשים הלא טובים של אחז, שני המלכים האלה התחברו יחד, תקפו את יהודה ואפילו הקיפו את ירושלים כדי לצור עליה. אבל למרות שהמצב היה נראה מפחיד, הם לא הצליחו להרוס את העיר. ה' חמל על העם שלו, שמר על ירושלים ולא נתן לאויבים להחריב אותה.