הפסוק מבסס את המסגרת הכרונולוגית לעלייתו לשלטון של פקח בן רמליהו על ממלכת ישראל, תוך סנכרון התאריכים עם שנות מלכותו של עזריה מלך יהודה.
התזמון המצוין בפסוק, בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, מוסבר על רקע חילופי השלטון שקדמו לו: פקחיה, קודמו של פקח, החל למלוך בשנת החמישים לעזריה, ומלך שנתיים חלקיות בלבד שהסתיימו בשנת החמישים ואחת לעזריה. כתוצאה מכך, בשנה שלאחר מכן, היא השנה החמישים ושתיים למלכות עזריה, החל פקח את שלטונו. בדומה לכך, התקופה של עֶשְׂרִים שָׁנָה המוזכרת כמשך זמן שלטונו של פקח אינה מורכבת משנים מלאות, אלא משנים מקוטעות וחלקיות [מצודת דוד].