תקופת מלכותו של יותם מתאפיינת בניגוד בולט בין מנהגיהם הרווחים של העם לבין צדקתו האישית של המלך ופועלו למען המקדש. מחד גיסא, הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, והעם המשיך להקריב קרבנות ולהקטיר קטורת בבמות, אף על פי שמעשים אלו נעשו לשם ה' [ביאור שטיינזלץ]. מאידך גיסא, המלך יותם התייחד בצדקתו יוצאת הדופן וללא כל דופי, בניגוד למלכים אחרים. הוא נודע בענוותנותו הרבה, שבאה לידי ביטוי בכך שכל ימי חייו של אביו המצורע, עוזיהו, יותם שפט את העם בשם אביו ולא נטל לעצמו את כתר המלכות [חומת אנך].
ביטוי מעשי לפועלו החיובי של המלך מתואר במילים הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית ה' הָעֶלְיוֹן. הפרשנים מסכימים כי שער זה, שחיבר בין ארמון המלך לבין בית ה', לא הוקם מאפס, שכן הוא היה קיים למעשה עוד מימי שלמה המלך. משום כך, משמעות הבנייה כאן היא שיותם הוסיף על המבנה הקיים והפך אותו לבניין גדול, נכבד ומרשים משהיה, או לחלופין, שהשער נפל והוא בנה אותו מחדש [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד]. ייתכן אף שבעקבות שיפוץ והרחבה אלו, שער זה הוא שנקרא לימים בפי הנביא ירמיהו "שער ה' החדש" [מצודת דוד].