הפיכה שלטונית אלימה מעלה את הושע בן אלה לכס המלוכה בישראל, לאחר שהוא קושר קשר נגד פקח בן רמליהו ורוצח אותו. ציון הזמן שבו מתרחש האירוע, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם, מעורר קושי כרונולוגי בולט שעליו עומדים כל הפרשנים: יותם מלך ביהודה שש עשרה שנה בלבד. למעשה, המרד התרחש בשנתו הרביעית של בנו, המלך אחז.
החשבון ההיסטורי המדויק מראה כי עשרים שנות מלכותו של פקח החלו בשנה האחרונה למלכות עזריה, נמשכו לאורך שש עשרה שנות מלכותו של יותם, והסתיימו שלוש שנים לאחר מות יותם. לכן, השנה שבה מלך הושע היא אכן השנה העשרים מתחילת מלכותו של יותם [מצודת דוד].
מדוע נמנע הכתוב מלציין כי האירוע התרחש בשנת ארבע לאחז? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים תולה זאת בסיבה מוסרית. מכיוון שאחז היה מלך רשע, העדיף הכתוב להמשיך ולמנות את השנים לכבודו של יותם הצדיק בעודו בקבר, ולא לייחס את מניין השנים לאחז הרשע בחייו. גישה נוספת מציעה כי הסיבה לציון זמן זה נובעת מכך שהייתה גזירה שנגזרה עוד בימי יותם [רד"ק].
מנגד, ישנו הסבר פוליטי ומעשי לרישום החריג. פקח בן רמליהו נלחם באחז וביקש לבטל את מלכותו לחלוטין כדי להמליך מלך אחר תחתיו. משום כך, באותה תקופה בחרו שלא למנות את השנים למלכות אחז, אלא המשיכו למנות את השנים למלכות יותם, אף על פי שכבר הלך לעולמו [מלבי"ם].