שמתם לב פעם איך התנ"ך בוחר לתת כבוד לאנשים שעשו מעשים טובים? באותם ימים קרה אירוע סוער בממלכת ישראל. הושע בן אלה מרד במלך פקח בן רמליהו, לקח ממנו את השלטון והפך למלך החדש במקומו.
התנ"ך מספר לנו שהאירוע הזה קרה בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם. אבל כאן מתחבאת חידה קטנה: יותם, שהיה מלך ביהודה, מלך רק שש עשרה שנים. אז איך יכול להיות שהאירוע קרה בשנה העשרים שלו?
באותו זמן יותם כבר לא היה בחיים, ומי שמלך במקומו היה הבן שלו, אחז. המרד התרחש למעשה בשנה הרביעית למלכותו של אחז. אז למה לא לכתוב פשוט שזה קרה בשנת ארבע לאחז? הסיבה היא חינוכית ומיוחדת מאוד. אחז היה מלך רשע, ואילו אביו יותם היה מלך צדיק וטוב. לכן, התנ"ך העדיף להמשיך ולספור את השנים לכבודו של יותם הצדיק, אפילו שהוא כבר הלך לעולמו, רק כדי לא לתת כבוד לאחז הרשע ולספור את השנים על שמו.