התעוררות האויבים נגד ממלכת יהודה מסמנת נקודת תפנית ביחסי הכוחות באזור ומבשרת על תחילתה של תקופה סוערת. המילה הֵחֵל משמעותה התחיל, והפועל לְהַשְׁלִיחַ מתפרש על ידי רוב המפרשים במשמעות של לגרות, להסית ולשלח אויבים, בדומה לשימוש במילה זו במכת ערוב במצרים. האויבים שנשלחו הם רצין מלך ארם, ופקח בן רמליהו שהיה מלך ישראל [שטיינזלץ, אברבנאל].
באשר לתזמון האירועים, נחלקו הפרשנים בביאור המילים בַּיָּמִים הָהֵם. גישה אחת מפרשת כי מדובר בשלהי ימיו ותקופת מלכותו של יותם מלך יהודה [רש"י, מלבי"ם]. לפי תפיסה זו, האיבה והשנאה מצד מלכי ארם וישראל החלו להתעורר כבר בחיי יותם כדי להילחם בו, אך המלחמה עצמה לא התרחשה בימיו אלא בימי אחז בנו שמלך אחריו [אברבנאל]. מנגד, גישה שניה סבורה כי המילים מתייחסות מלכתחילה לתקופה שלאחר מות יותם [מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג].
ההתקפה המשולבת של מלכי ארם וישראל על ירושלים יצאה לפועל בימי אחז, כעונש על חטאיו הרבים. המלכים חברו יחד, הכו ביהודה מכה קשה ואף הטילו מצור על ירושלים. עם זאת, הם לא יכלו להכניע ולהחריב את העיר לחלוטין, משום שה' חמל על יהודה ולא איפשר את השחתתה [רלב"ג].