תקופה זו בתולדות ממלכת ישראל מתאפיינת באי-יציבות שלטונית ובחילופי שלטון תכופים, הבאים לידי ביטוי לאחר נפילת שושלת בית יהוא. המלוכה עוברת מיד ליד באמצעות קשרים ומרידות, כאשר מלכים שורדים תקופות קצרות בלבד על כס השלטון.
הכתוב מציין כי שלום בן יבש עלה למלוכה בשנת שלושים ותשע לעֻזִּיָּה מלך יהודה. החישוב הכרונולוגי נובע מכך שקודמו בתפקיד, זכריה, החל למלוך בשנת שלושים ושמונה לעוזיהו, ומאחר שמלך שישה חודשים בלבד, עלייתו של שלום התרחשה בשנת שלושים ותשע [מצודת דוד]. באשר לשמו של מלך יהודה, קיימים חילופי גרסאות בחלק מכתבי היד ובתרגומים שבהם נכתב "עזריה" במקום "עוזיה", אך על פי המסורת הנוסח המדויק הוא עוזיה. למעשה, הפרשנים מסכימים כי עוזיה ועזריה הם שמות נרדפים לאותו אדם, והכתוב קורא לו לעיתים כך ולעיתים כך [מנחת שי, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
תקופת שלטונו של שלום הייתה קצרה במיוחד וארכה יֶרַח ימים בלבד, כלומר חודש אחד, מונח הנגזר ממהלכו של הירח בשמיים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. קיצור ימיו של שלום על כס המלוכה אינו מקרי, אלא נובע מעונש של מידה כנגד מידה. כשם ששלום קשר קשר והרג את קודמו זכריה כדי לתפוס את השלטון, כך קם עליו מנחם בן גדי והרג אותו מיד לאחר חודש אחד בלבד [אברבנאל].