ההערכה החיובית המוענקת למלך עזריהו מציבה אותו בשורה אחת עם קבוצה מצומצמת וייחודית של מלכי יהודה, אף שבהמשך חייו חווה נפילה טרגית. הביטוי וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אינו עניין של מה בכך; לאורך ספרי הנביאים, תואר זה ניתן לשבעה מלכים בלבד מבית דוד שמלכו אחריו: אסא, יהושפט, יהואש, אמציה, עזריה, יותם וחזקיהו. עזריהו הוא החמישי ברשימה זו, שהגיעה לשיאה בחזקיהו, המלך השביעי והאחרון שזכה לשבח זה, ושלכן אף נשקל בידי ה' להיות המשיח [אדרת אליהו].
אף על פי שעזריהו הלך בדרך הטובה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו, העם עדיין המשיך לזבוח בבמות. על אף צדקתו, ימיו של עזריהו כמלך פעיל נגדעו כאשר ה' נגע בו בצרעת, והוא נאלץ לשבת ב"בית החפשית" עד יום מותו. ספר מלכים בוחר לתאר את קורותיו בקיצור נמרץ ומשמיט את הסיבה לעונש החמור, מתוך סמיכה על הפירוט המופיע בספר דברי הימים [אברבנאל].
מספר דברי הימים עולה כי הצלחותיו הכבירות של עזריהו במלחמות ובמפעלי בנייה הביאו לגבהות לב. הוא מעל בה' כאשר נכנס להיכל כדי להקטיר קטורת, תפקיד השמור בלעדית לכוהנים בני אהרן. כאשר זעם על הכוהנים שניסו לעצרו, פרחה צרעת במצחו בהשגחה אלוהית. עונש זה נרמז עוד בימי משה רבנו, שידו לקתה בצרעת כאות אזהרה לכך שכל החולק על הכהונה ייענש בנגע זה [אברבנאל].
המושג "בית החפשית" שבו ישב המלך המצורע זוכה לשני הסברים מעניינים. פירוש אחד גורס כי מדובר בבית שנבנה בבית הקברות, שכן המתים מכונים "חופשיים". אולם, הסבר עמוק של חז"ל מציע זווית שונה לחלוטין על מהות המלוכה: המלכות היא עמל, טורח ועבדות, עד כדי כך שהמלכים נחשבים כעבדים לעם. ברגע שעזריהו נצטרע, נאלץ לפרוש ולהעביר את שרביט ההנהגה והמשפט לבנו יותם, הוא למעשה הפך ל"חופשי" מאותו עול כבד של המלכות [אברבנאל].