התפשטותה של האימפריה האשורית דרומה, לאחר הכנעת דמשק, מביאה איום צבאי ישיר על האזור. מנחם מלך ישראל מניח כי הגעתו של פוּל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר היא פשיטה נקודתית בלבד ולא מסע כיבוש מוחלט. באשר לזהותו של המלך פול, קיימת מחלוקת: בעוד שיש המסבירים כי זהו שמו הארמי של תגלת פלאסר [ביאור שטיינזלץ], מסורת חז"ל מזהה אותו דווקא עם סנחריב [חומת אנך].
כדי להתמודד עם האיום, מנחם מעניק למלך אשור מס או שוחד בסכום עתק של אלף כיכר כסף. הפרשנים מסכימים כי מטרתו בתשלום זה היא לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, כלומר לרתום את כוח יָדָיו של מלך אשור לעזרתו. מנחם מקווה שמלך אשור יסתפק בכסף ויתמוך בו פוליטית וצבאית, וכך יסייע לו לְהַחֲזִיק ולחזק את שלטונו, כדי שיוכל לבסס את מעמדו ולשמור את הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ.