חילופי השלטון בממלכת יהודה מציגים תמונה היסטורית מורכבת, שבה שמות המלכים, תקופות שלטונם ומעמדם המדיני שזורים זה בזה. הכתוב מציין את תחילת מלכותו של עֲזַרְיָה, המוכר בשאר המקומות במקרא בשם עוזיהו [מצודת ציון], בימי שלטונו של יָרָבְעָם השני מלך ישראל [ביאור שטיינזלץ].
הציון כי עזריה החל למלוך בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מעורר קושי כרונולוגי בולט שעליו עומדים כלל המפרשים: אמציה, אביו של עזריה, מת בשנת הארבע עשרה למלכות ירבעם. לפיכך, עזריה היה אמור לעלות לכס השלטון באותה שנה, ולא להמתין עד שנת העשרים ושבע.
כדי ליישב פער זה, מתפצלים המפרשים למספר כיווני חשיבה. גישה אחת, הנשענת על מסורת חז"ל בספר סדר עולם, קובעת כי הציון בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע אינו מתייחס לעלייתו הראשונית של עזריה לכס המלוכה, אלא לשלב מאוחר וטרגי בחייו: השנה שבה נלקה בצרעת ומלכותו הפכה למלכות מנוגעת [רש"י, מצודת דוד]. לפי קו מחשבה זה, עזריה אכן החל למלוך שנים רבות קודם לכן, עוד בחיי אביו, ולכן שנת העשרים ושבע לירבעם מקבילה לשנת העשרים ושבע לשלטונו של עזריה עצמו [מצודת דוד].
מנגד, גישה זו זוכה לביקורת. יש הטוענים כי אילו הכתוב רצה לציין את שנת מחלתו של עזריה, היה עליו למנות את השנים לפי שנות מלכותו שלו, ולא לתלות את האירוע בשנותיו של מלך ישראל. יתרה מכך, פשט הכתובים אינו מוכיח שעזריה מלך בחיי אביו [רד"ק, אברבנאל]. לכן, מציעים מפרשים אלו קריאה הפוכה של ציר הזמן: המספר עשרים ושבע אינו מונה את השנים שעברו מתחילת שלטון ירבעם, אלא את השנים שעתידות לעבור עד סוף מלכותו. כלומר, כאשר עזריה עלה לשלטון עם מות אביו, נותרו לירבעם עוד עשרים ושבע שנות מלוכה מתוך ארבעים ואחת שנות שלטונו הכוללות [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל].
זווית שונה לחלוטין, המשלבת היסטוריה ופוליטיקה, מציעה כי בשנים הראשונות לשלטונו של עזריה, ממלכת יהודה הייתה משועבדת לחלוטין לממלכת ישראל בעקבות תבוסה צבאית קודמת. המפנה התרחש רק בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם. בשנה זו הצליח עזריה להתחזק, לפרוק את עול השעבוד, ולהקים לראשונה מלכות עצמאית וחזקה בפני עצמה. עלייתו לגדולה ועצמאותו המדינית הובילו לבסוף לגאווה יתרה, שבגינה נכנס להקטיר קטורת במקדש ונלקה בצרעת [מלבי"ם].