תארו לעצמכם מה קורה כשמלך חזק מאוד, ששולט על מדינה שלמה, נאלץ פתאום לעזוב את הארמון המפואר שלו ולהתרחק מכולם. זה בדיוק מה שקרה למלך עוזיהו. יום אחד הוא נכנס לבית המקדש ורצה לעשות תפקיד ששייך רק לכוהנים. כשהכוהנים ניסו לעצור אותו הוא כעס עליהם, ובגלל המעשה הזה וַיְנַגַּע ה' אֶת־הַמֶּלֶךְ במחלת עור מיוחדת שנקראת צרעת.
בגלל המחלה, עוזיהו לא יכול היה להישאר בעיר. הוא היה חייב לעבור לגור בבידוד מחוץ לירושלים, במבנה שנקרא בֵּית הַחָפְשִׁית. למה קוראים למקום הזה כך? להיות מלך זו עבודה קשה מאוד שלוקחת המון זמן, כוח ודאגה לעם. ברגע שעוזיהו חלה והתרחק מהאנשים, הוא הפך להיות חופשי מכל העומס והאחריות של הנהגת המדינה. למרות שהוא כבר לא יכול היה לשלוט בפועל, התנ"ך עדיין מכבד אותו וממשיך לקרוא לו מלך.
אבל אם המלך בבידוד, מי ינהל את המדינה? התפקיד עבר לבן שלו. הכתוב מספר לנו שיוֹתָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל־הַבַּיִת, כלומר הוא קיבל את האחריות על הארמון, והוא גם היה שֹׁפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ והנהיג את המדינה במקום אבא שלו.