בעקבות הבשורה הקשה על מותו הקרב, המלך חזקיהו מתמודד עם תדהמה עמוקה על כך שחייו עומדים להסתיים בטרם עת, בהיותו בן 39 בלבד [רד"ק]. הוא ממתין שישעיהו הנביא יֵצא לביתו, ורק אז פונה לשאת תחינה אישית וקצרה [ביאור שטיינזלץ].
הפעולה של הפניית הפנים אל הקיר מוסברת על ידי הפרשנים בכמה רבדים. ברמה הפשוטה, הכוונה היא לכותל החדר [מצודת ציון]. פנייה זו נועדה לסייע למלך לכוון את לבו בתפילה ולהתרכז [רד"ק]. גישה נוספת מפרשת כי חזקיהו הפנה את פניו ספציפית לכיוון כותל בית המקדש [רד"ק].
ברובד העמוק והנסתר יותר, הקיר מסמל את השכינה ואת שם האדנות, המהווים פתח שדרכו נכנסות התפילות. חזקיהו פנה תחילה לשער זה כדי לפתוח את שערי התפילה, ולאחר מכן ויתפלל אל ה' – כלומר, הוא כיוון את תפילתו אך ורק לשם הויה, שהוא שם העצם של ה'. על פי תפיסה זו, התפילה עצמה חייבת להיות מופנית תמיד אל שם הויה לבדו, שכן שאר שמות ה' משמשים רק ככינויים או כלבושים, ומי שמכוון את תפילתו אליהם פוגע בעיקר האמונה [חומת אנך].