הגעתם של שליחי מלך בבל הרחוקה מרשימה עמוקות את המלך חזקיהו. במקום להסתפק במחוות תודה דיפלומטית צנועה, המלך מקבל את פניהם בהתלהבות רבה וחושף בפניהם את כל עושרה של ממלכתו. מפגן ראווה זה, אף שנראה כהצלחה מדינית, טומן בחובו השלכות רוחניות כבדות, שכן הוא מעביר את המוקד מהודיה על נס גלוי אל עבר גאווה אנושית.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם משמעותן "וישמע אליהם", כלומר חזקיהו נענה לבקשתם. השליחים ביקשו לראות את אוצרותיו, והוא עשה את רצונם [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, שטיינזלץ]. יש לציין כי בעוד שבספר ישעיהו מתואר האירוע במילה "וישמח", המעידה על התלהבותו של המלך, כאן בספר מלכים נכתב "וישמע", המדגיש את עצם ההיענות לבקשה [מנחת שי, רד"ק].
את בֵּית נְכֹתֹה מפרשים רוב המקורות כבית אוצרות חמודות, המכיל פריטים יקרי ערך ודברים נחמדים [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק]. גישה ספציפית יותר רואה בכך בית גנזים המיועד לאחסון בשמים [רש"י]. חז"ל מרחיבים את תיאור המיצג שהציג חזקיהו בפני הבבלים, ומציינים כי הראה להם כלי נשק פלאי שאוכל כלי נשק אחרים, את בית גנזיו הסודיים, ויש שאף אומרים שאשתו היא זו שהשקתה את האורחים [רד"ק].
באשר לשֶׁמֶן הַטּוֹב, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשמן האפרסמון הנדיר, אשר גידולו היה ייחודי לארץ ישראל וגדל רק באזור יריחו – עיר שקיבלה את שמה בזכות הריח הטוב של שמן זה [רש"י, רלב"ג, רד"ק]. דעה נוספת מציעה כי מדובר בשמן המשחה המקודש [רש"י].
הכתוב מדגיש כי לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם. חזקיהו לא הסתיר מהם מאומה והציג בפניהם את כל חמודות ממשלתו [רלב"ג]. שקיפות מוחלטת זו הגיעה לממדים כה מרחיקי לכת, עד שיש המפרשים כי חזקיהו הראה לגויים אפילו את קודשי הקודשים של עם ישראל: ארון הברית, לוחות הברית וספר התורה [רש"י].
מבעד לתיאור העושר, הפרשנים חושפים את חטאו של חזקיהו במעמד זה. השליחים הגיעו במקור כדי לדרוש במופת האלוהי שנעשה למלך, ולכן היה מצופה מחזקיהו להעניק את כל הכבוד לה' ולהציג בפניהם את גדולת הבורא. אולם, חזקיהו נתקף בשאפתנות יתר ובגאווה על כך ששליחים מארץ כה רחוקה באו לכבודו, ועל הצלחתו הכלכלית. ה' עזב אותו כדי לנסות את אשר בלבבו, ומשום שחזקיהו בחר לפאר את עצמו במקום את ה', התעורר קצף אלוהי עליו, על יהודה ועל ירושלים [רלב"ג, רד"ק, מדוד ועד לחורבן].