נבואת זעם המבשרת על גלות ושיעבוד של זרע המלוכה לאימפריה הבבלית. כתיב הפסוק מציג את המילה יקח בלשון יחיד, אך הקריאה המסורתית היא ברבים – יִקָּחוּ [מנחת שי, רד"ק].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וּמִבָּנֶיךָ מתייחסת לצאצאיו של חזקיהו מזרע המלוכה, והם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. באשר לכפילות הלשונית בביטוי אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד, יש המסבירים כי מדובר בכפל מילים אופייני המקובל בסגנון המקראי [מצודת דוד]. מנגד, יש הרואים בכך רמז היסטורי המעיד כי בעת מתן הנבואה לא היו לחזקיהו ילדים כלל, ובנו מנשה נולד רק שלוש שנים לאחר מכן. לפי גישה זו, ההבטחה על ה"בנים" מכוונת לזרעו העתידי, שכן צאצאים נקראים "בנים" גם לאחר דורות רבים, כפי שהאומה כולה נקראת "בני ישראל" [רלב"ג].
באשר למשמעות המילה סָרִיסִים, קיימות מספר גישות. פרשנים רבים מסבירים כי התואר מציין שרים, פקידים בכירים וממונים בהיכל המלך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. עם זאת, קיימת מחלוקת במסורת חז"ל: יש שפירשו כי הכוונה לסריסים כפשוטו, ויש שפירשו את המושג באופן מטאפורי, ולפיו בימיהם "נסתרסה" ובוטלה העבודה הזרה, שכן הכל ראו והכירו שאין בה כל ממש [רד"ק].