הפסוק מתעד רגע של התערבות אלוהית, שבו מהלכו הטבעי של הזמן נראה כנסוג לאחור כאות אישי להחלמתו של המלך. בעקבות תפילתו של הנביא, מתרחשת תופעה פלאית על גבי מתקן מדידה ספציפי שניצב בירושלים.
המונח בְּמַעֲלוֹת אָחָז מתייחס למבנה של מדרגות שאחז המלך בנה בארמון המלכות [רלב"ג, רד"ק]. מדרגות אלו שימשו למעשה כשעון שמש, כאשר על גביהן הייתה אבן מסומנת שבעזרתה ידעו את שעות היום לפי צל השמש היורד עליהן [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ויש המציינים כי אחז היה הראשון להמציא כלי כזה בירושלים [אברבנאל].
באשר לאופן התרחשות הנס, הפירוש מדגיש כי החזרה לאחור לא הייתה פתאומית. הצל נסוג בהדרגה, שלב אחר שלב, באותו אופן מסודר שבו הוא ירד מלכתחילה [אברבנאל].
סביב מהות הנס מתקיים דיון פרשני המבחין בין פשט לדרש. על פי גישת הפשט, הנס לא התרחש בגרמי השמיים עצמם, כלומר השמש לא שינתה את מסלולה הטבעי בעולם. המופת היה מקומי וייחודי לירושלים, והתבטא בקרני השמש הספציפיות שהכו בשעון השמש של אחז. מסיבה זו הכתוב מדייק ואומר שה' השיב אֶת הַצֵּל, ולא את השמש עצמה. הבנה זו מסבירה מדוע משלחת בבלית הגיעה במיוחד לחקור את הפלא "אשר היה בארץ", שכן הנס ניכר רק בארץ ישראל ולא בשאר העולם [אברבנאל, החולק על רלב"ג]. יש מי שמסביר מבחינה פיזיקלית כי ה' יצר באורח פלא רוחות ואדים שהסיטו את קרני השמש במהירות אל עבר המדרגות [רלב"ג מובא באברבנאל].
לצד ההסבר הפיזיקלי, המסורת המדרשית חושפת רובד של סגירת מעגל היסטורית במילים אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז. הפרשנים מציינים כי ביום שבו מת אחז, אביו הרשע של חזקיהו, היום התקצר באורח פלא והצל מיהר לרדת עשר מעלות טרם זמנו, וזאת כדי למעט בכבודו ושלא יספיקו להספידו. כעת, אותן עשר שעות שנלקחו מאחז ביום מותו, הושבו בחזרה לחזקיהו בנו לאות של חיים ורפואה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].