מלכים ב, פרק ה׳, פסוק י״ח

נעמן, שר צבא נוכרי שקיבל על עצמו את האמונה בה', נאלץ ללוות את מלכו אל בֵית רִמּוֹן, שהוא שמו של אליל או מקדשו. מכיוון שהמלך נשען על ידו, הרי שכאשר המלך מתכופף לאליל נעמן נאלץ להתכופף עמו, והוא מבהיר כי בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי, כלומר בעצם ההשתחוויה שלו, אין כל כוונה לחלוק כבוד לעבודה הזרה. פעולה זו נעשית מתוך אונס מוחלט וכדי שהמלך לא יבחין בשינוי אמונתו, כך שבעוד גופו כפוף, לבו מסור לשמיים. משום כך הוא מבקש מהנביא שיתפלל עבורו ויבקש מה' סליחה מראש על המעשה. בקשה זו מוצדקת ומתקבלת, שכן בניגוד ליהודי, בן נח שאולץ לעבוד עבודה זרה פטור ממסירות נפש, ודי בכך שאמונתו הפנימית טהורה.