כעסו של שר הצבא נובע מן הפער שבין ציפיותיו לבין התנהלותו של הנביא, הן ביחס לכבודו האישי והן באופן שבו יתרחש הנס. הוא הניח שהנביא יֵצֵא יָצוֹא לקראתו כדי לחלוק לו כבוד הראוי למעמדו, וְעָמַד על רגליו לפניו כדי לראות את החולה מקרוב ולכוון את תפילתו. במקום הוראה פשוטה להתרחץ, הוא המתין לטקס שבו הנביא יקרא בשם ה' וְהֵנִיף את ידו, כלומר ירים ויניף אותה, אֶל הַמָּקוֹם הנגוע, אל מקום עבודת ה', או על מי נהר הירדן כדי להעניק להם כוח סגולי. באמצעות פעולה זו ציפה שהנביא יסיר ויעלים את הנגע, כפי שמשתמע מן המילה וְאָסַף, ומשלא קרה כך נראתה לו הרחיצה כפעולה טבעית וחסרת תוחלת.
מלכים ב, פרק ה׳, פסוק י״א
וַיִּקְצֹ֥ף נַעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּ֩אמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י ׀ יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.