סירובו המוחלט של אלישע לקבל שכר מנעמן על ריפויו מובע באמצעות שבועה חמורה, המדגישה את המניעים הרוחניים שעמדו מאחורי הנס. הנביא פותח בשבועה גדולה באומרו חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהביטוי מתייחס לעמידתו של אלישע מול ה', כמשרת הרגיל לעמוד לפניו בתפילה ובעבודת הלב [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה דעה ולפיה המילה "לפניו" מכוונת לאליהו הנביא, רבו של אלישע. לפי פירוש זה, אלישע נשבע בחיי ה' ובחיי אליהו שאותו שירת, נוסח שבועה שאותו למד מרבו [רד"ק].
בהמשך השבועה מצהיר אלישע אִם אֶקָּח, כלומר הוא מקבל על עצמו עונש שבועה אם ייקח דבר מנעמן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מציעים מניעים שונים לסירוב התקיף לקבלת התמורה. גישה אחת תולה זאת במקור הכסף, שכן דמי העבודה הזרה של נעמן היו מעורבים במתנה [רש"י]. גישה אחרת מתמקדת במהותו של הנס עצמו: על פי שורת הדין היה אסור לרפא את נעמן, והדבר הותר רק כהוראת שעה כדי לקדש שם שמיים. משום כך, קבלת שכר הייתה פוגמת במטרה הבלעדית של המעשה, שהיא קידוש ה' בלבד [מלבי"ם].
למרות הסירוב החד משמעי, נעמן ממשיך לנסות. הכתוב מציין וַיִּפְצַר בו, כלומר נעמן הרבה בדברים ובתחנונים כדי לפתות את אלישע לקחת את המנחה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אולם תגובת הנביא נותרת בעינה, וַיְמָאֵן, הוא פשוט לא רצה וסירב לקבל את המתנה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].