הגעתו של שר צבא ארם אל ביתו של הנביא מלווה במפגן כוח וראווה, מתוך ציפייה לקבל יחס וריפוי התואמים את מעמדו הרם.
כאשר הכתוב מציין כי וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ, הכוונה היא שהגיע מלווה בפמלייתו ובחיל כבד מאוד [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מטרת ההופעה המרשימה הזו הייתה להגדיל את כבודו בעיני הנביא, מתוך מחשבה שכך ישתדל אלישע יותר ברפואתו [אברבנאל]. המילה בְּסוּסָו נכתבת בכתיב חסר כיחיד ("בסוסו") אך נקראת ברבים ("בסוסיו"). כפילות זו באה ללמד כי הכתוב מתייחס לנעמן עצמו שרכב על סוסו האישי, בעוד הקריאה ברבים מתייחסת לכלל הפמלייה והחיל שבאו עמו [רד"ק, מנחת שי].
לאחר מכן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח־הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע. נעמן ניצב בפתח הבית בהמתנה, אך במעמד זה נוצר פער עצום בין ציפיותיו לבין תגובת הנביא. נעמן, שהחשיב את עצמו לאדם גדול וחשוב, ציפה שאלישע יחלוק לו כבוד מיוחד: שיצא אליו מתוך ביתו וחצרו, יעמוד לפניו, יקרא בשם ה׳ ויניף את ידו על מקום הצרעת כדי לרפא אותו. במקום זאת, אלישע לא התרשם ממעמדו כלל. הוא לא יצא לקראתו, לא הזמין אותו פנימה, ואף לא דיבר עמו ישירות, אלא הסתפק בשליחת שליח עם הוראה פשוטה לרחוץ בירדן. התעלמות מופגנת זו מכבודו של נעמן, יחד עם ההוראה לרחוץ בנהר שנראתה לו כהלעגה, הם שעוררו בהמשך את זעמו של שר הצבא [אלשיך].