גיחזי טווה סיפור בדוי ומחושב היטב כדי להוציא רכוש מנעמן, תוך שהוא מספק הסבר עוקף לסירובו המוחלט של אלישע לקבל תמורה קודם לכן. כאשר הוא פותח במילת ההרגעה שָׁלוֹם ומכריז אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר, הוא למעשה בודה בקשה בשמו של הנביא [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים כי גיחזי נדרש לספק תירוץ משכנע שיימנע מנעמן לתהות מדוע אלישע מבקש כעת מתנה. לשם כך, הוא מבסס את שקרו על שני נימוקים [מלבי"ם]: ראשית, הוא טוען הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ, כלומר, התרחש אירוע חדש ובלתי צפוי שלא היה קיים בשעת הסירוב. שנית, הוא מדגיש תְּנָה־נָּא לָהֶם, כדי להבהיר שהנביא אינו מבקש את הרכוש לצרכיו האישיים, דבר שנשבע שלא לעשות, אלא כנדבה וצדקה עבור אותם בני נביאים שזה עתה הגיעו ואין בידו משאבים לדאוג להם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
במסגרת בקשתו, גיחזי דורש כִּכַּר־כֶּסֶף, סכום עצום המוערך בכ-30 קילוגרמים של כסף [ביאור שטיינזלץ].