תשובתו הקצרה של אלישע לנעמן חותמת את המפגש ביניהם, וטומנת בחובה משמעויות עמוקות הנוגעות לאמונה, כפייה וזהותו של אדם המקבל על עצמו אמונה חדשה בסביבה נוכרית. הכתוב מקצר בתיאור תגובתו של הנביא, המסתכם במילים וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאלישע נענה לבקשתו של נעמן לעבוד את ה', אישר את דבריו ושילח אותו לדרכו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. יש המבארים את ההסכמה הזו על רקע הלכתי, שכן כבן נח, נעמן אינו מצווה למסור את נפשו על קידוש השם. מאחר שהוא אנוס להשתחוות בבית עבודה זרה יחד עם מלך ארם הנשען על ידו, אלישע פוטר אותו לשלום [חומת אנך].
מנגד, יש המפרשים את ברכת השלום כעצת אזהרה. לפי גישה זו, אלישע ייעץ לנעמן שלא לקחת עמו אדמה מארץ ישראל ולא להפגין את אמונתו החדשה, שכן הדבר יהווה עבורו מכשול; אם ייוודע בארצו שנעמן התגייר, סביבתו תשליך אותו מתוכה. ייתכן אף שהנביא מנע ממנו את לקיחת האדמה משום שנעמן עדיין לא היה מהול [אברבנאל].
לאחר הפרידה, נאמר כי וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ. מונח זה מציין מידת מרחק מסוימת של שטח קרקע [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. חלק מהפרשנים מזהים מרחק זה במדויק כשיעור של מיל אחד [רד"ק, מצודת ציון]. פירוש אחר גורס כי המילה מתארת את הארץ הנעבדת, כלומר השדות, הכרמים והגנים המקיפים את העיר, פרט שבא ללמד כי נעמן טרם הספיק להתרחק הרבה מן העיר [רלב"ג, אברבנאל].