מתוך מציאות של פשיטות גבול וסכסוכים אלימים, נשבית ילדה ישראלית שמוצאת את עצמה בלב ביתו של שר הצבא הארמי, שם היא עתידה לחולל תפנית דרמטית. הפשיטות הללו מוגדרות במילים יָצְאוּ גְדוּדִים. הפרשנים מסבירים כי לא מדובר בצבא מאורגן, אלא בקבוצות עצמאיות של מאה או מאתיים איש מבני ארם, שיצאו ביוזמתם למסעות שוד וביזה כדי לשלול את כל הבא לידם [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
במהלך אחת הפשיטות הללו, הארמים וַיִּשְׁבּוּ, כלומר לקחו בשבי [מצודת ציון], נַעֲרָה קְטַנָּה. צירוף המילים מעורר דיון בקרב המפרשים, שכן המילה "נערה" יכולה לתאר גילים שונים. גישה אחת מבהירה כי במקרא גם ילדים רכים בשנים נקראים לעיתים "נער", והתוספת "קטנה" באה להדגיש שמדובר בילדה צעירה ממש, ולא בנערה בוגרת [רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג]. מנגד, גישה אחרת הנשענת על דברי חז"ל, דורשת את הכפילות ורואה במילה "נערה" רמז למקום מוצאה, ומסבירה כי זוהי ילדה קטנה שהגיעה מעיר בשם נַעֲרוֹן [רש"י, רד"ק, חומת אנך].
לאחר שנלקחה מארץ ישראל, הילדה הובאה לבית שר הצבא הארמי וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן. משמעות הדבר היא שהיא הפכה לשפחה המשרתת ומשמשת את גבירתה [רוב הפרשנים]. למרות מעמדה כשבויה משרתת, חלף הזמן והיא התקרבה אל משפחת אדונה. מתוך רגישות למצוקתו ולבידודו של נעמן, הנערה הישראלית לא נטרה טינה לשוביה, אלא נרתמה לסייע לו וחיפשה דרך להביא לרפואתו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].