מלכים ב, פרק ה׳, פסוק ט׳

קרה לכם פעם שהגעתם למקום והייתם בטוחים שיקבלו אתכם בכבוד מלכים, אבל אז גיליתם שבקושי מתייחסים אליכם? זה בדיוק מה שקרה לנעמן, שר הצבא של ארם. כשהוא הגיע לביתו של הנביא אלישע, הוא רצה להראות כמה הוא חשוב וחזק. לכן הוא הגיע עם צבא גדול, בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ. המילה בְּסוּסָו כתובה כאילו מדובר בסוס אחד, אבל אנחנו קוראים אותה ברבים. זה בא ללמד אותנו שנעמן רכב על הסוס האישי שלו, אבל יחד איתו הגיעו עוד המון סוסים של כל החיילים שליוו אותו. נעמן קיווה שאם אלישע יראה את כל העושר הזה, הוא יתאמץ יותר לרפא אותו. כשהגיע, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח־הַבַּיִת, הוא המתין בחוץ והיה בטוח שאלישע יתרגש, ייצא אליו מיד, יעמוד לפניו בכבוד, יקרא בשם ה׳ ויניף את ידו כדי לרפא אותו. אבל לאלישע ממש לא היה אכפת מהמעמד של נעמן. הוא אפילו לא יצא החוצה ולא הזמין אותו פנימה! במקום זאת, הוא פשוט שלח שליח עם הוראה ללכת להתרחץ בנהר הירדן. היחס הזה, שהיה כל כך שונה ממה שנעמן ציפה, גרם לשר הצבא הגדול לכעוס מאוד.