קרה לכם פעם שמישהו עשה בשבילכם משהו כל כך מדהים, שהרגשתם שאתם פשוט חייבים לתת לו את המתנה הכי גדולה בעולם כדי להגיד תודה? זה בדיוק מה שקרה לנעמן. אחרי שקרה לו נס והוא נרפא לגמרי מהמחלה שלו, הוא עבר שינוי עמוק. הוא הרגיש צער על כך שבהתחלה הוא פקפק בדברי הנביא, והגיע יחד עם כל האנשים שלו כדי להודות. מסופר עליו וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, כדי לתאר לנו איך הוא עמד בענווה ובהכנעה, ממש כמו עבד שעומד מול האדון שלו או כמו אדם שעומד לפני ה'.
נעמן מצהיר באמונה שלמה שאין עוד אלוהים בעולם מלבד אלוהי ישראל. מיד אחרי ההצהרה הזו, הוא מבקש מהנביא: וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה. המילה בְרָכָה כאן היא בעצם מתנה, מנחה שאדם נותן כדי להראות כמה הוא מעריך ומכיר תודה. אבל למה נעמן קודם מצהיר על האמונה שלו ורק אז מציע את המתנה? נעמן היה חכם והבין משהו חשוב. לפי ההלכה, אסור לקבל מתנה מאדם שעובד אלילים כשהוא שמח, כדי שלא ילך ויגיד תודה לפסלים שלו על הטובה שקרתה לו. נעמן חשש שאלישע לא יסכים לקחת ממנו מתנה בגלל זה. לכן, הוא קודם כל מבהיר שהוא כבר לא עובד אלילים אלא מאמין רק בה', ורק אז מגיש את המתנה.
למרות כל זה, אלישע מסרב לקבל אותה. הוא ידע שהמטרה של הנס הייתה רק להראות לעולם שיש נביא אמיתי בישראל, ולא כדי להרוויח כסף או כבוד. מעבר לכך, מי שבאמת עשה את הנס וריפא את נעמן זה ה' בעצמו, ואלישע הרגיש שזה פשוט לא נכון לקבל פרס על פעולה שה' עשה.