תארו לעצמכם שהייתם נוסעים רחוק מאוד לרופא הכי מומחה שיש, ומצפים לקבל ממנו תרופה נדירה ומיוחדת, אבל במקום זה הוא היה אומר לכם פשוט ללכת לשטוף פנים בברז הקרוב. בטח הייתם כועסים, נכון? זה בדיוק מה שמרגיש נעמן. הוא מאוכזב מאוד מהפתרון הפשוט שהציע לו הנביא, כי הוא חושב שזה סתם טיפול טבעי ורגיל. לכן הוא מתעצבן וטוען שאין שום היגיון לטבול דווקא בנהר הירדן.
הוא אומר בגאווה שהנהרות אֲמָנָה וּפַרְפַּר, שהם נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק (העיר שממנה הוא בא), הרבה יותר טובים מכל מקורות המים של ישראל. נעמן ממשיך ושואל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי. הוא בעצם אומר: אם כל מה שצריך כדי להבריא זה רק להתרחץ במים, הרי יכולתי להישאר בבית ולהתרחץ בנהרות המצוינים שלי! בגלל שנעמן בטוח שהעצה של הנביא לא הגיונית ושמי הירדן לא יעזרו לו, הוא מסתובב והולך משם בְּחֵמָה, כלומר בכעס רב.