קרה לכם פעם שדמיינתם בדיוק איך משהו הולך לקרות, ובסוף הוא קרה בצורה שונה לגמרי? זה בדיוק מה שהרגיש נעמן, שר הצבא החשוב. הוא כעס מאוד, והכעס שלו נבע משתי סיבות עיקריות.
קודם כל, נעמן ציפה ליחס של כבוד. הוא היה בטוח שאלישע הנביא יֵצֵא יָצוֹא אליו החוצה כדי לכבד אותו כמו שראוי לאדם במעמד כל כך גבוה. הוא גם הניח שהנביא וְעָמַד על רגליו לפניו, בדיוק כפי שנהוג לעמוד בפני מלכים ושרים, ולא יישאר לשבת בתוך ביתו וישלח אליו רק שליח.
בנוסף לכך, נעמן ציפה לנס שייראה כמו טקס מרשים. הוא חשב שהנביא חייב לראות את החולה מקרוב כדי להתפלל עליו. במקום לקבל הוראה פשוטה ללכת להתרחץ בנהר, נעמן דמיין שאלישע יתפלל, יקרא בשם ה׳ ויעשה תנועות מיוחדות. הוא היה בטוח שהנביא וְהֵנִיף, כלומר ירים ויניע את ידו, אֶל הַמָּקוֹם שבו נמצאת המחלה על גופו. נעמן האמין שבעזרת התנועה הזו הנביא וְאָסַף, שזה אומר יסיר ויעלים את המחלה לגמרי. בגלל שהמציאות הייתה כל כך פשוטה ושונה ממה שהוא תכנן, הוא התמלא בכעס.