יצא לכם פעם לחשוב איך מנהיג יכול להוכיח לכולם שהוא באמת רודף צדק, גם כשמדובר באנשים שהיו בעבר בצד של האויבים שלו? דוד רצה להעביר מסר ברור מאוד לכל העם בעקבות הרצח של איש בושת. לכן, וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים, כלומר הוא פקד על המשרתים שעמדו סביבו, להעניש את הרוצחים בחומרה. לאחר מכן הם וַיְקַצְּצוּ, שזה אומר כרתו, את הידיים והרגליים שלהם. העונש הקשה הזה לא נעשה סתם, אלא היה בו סמל חינוכי ומרתיע: הידיים נענשו כי הן אלו שעשו את המעשה הרע בפועל, והרגליים נענשו כי הן אלו שמיהרו לרוץ ולבשר לדוד על כך.
כדי שכולם ידעו מה קרה ויבינו את המסר, וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה. הם הציגו אותם במקום ציבורי ומוכר ליד כניסת המים. דוד עשה את זה באופן פומבי כדי להראות לכולם שהוא פועל ביושר רב ולא מסכים בשום אופן לפגיעה במשפחת שאול, וגם כדי להזהיר שאף אחד לא יעיז אי פעם לפגוע במלך. עונש חזק כזה מותר למלך לבצע מתוקף הסמכות המיוחדת שלו כמנהיג. לבסוף, דוד דאג לכבודו של הנרצח, וְאֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר. הם בחרו לקבור אותו בחברון יחד עם אבנר גם בגלל שהם היו קרובי משפחה, וגם כי זה היה המקום הנוח והקרוב ביותר לקבורה באותו זמן.