תבוסת צבא ארם בפני ישראל לוותה באבדות כבדות ובמכה אנושה להנהגה הצבאית שלהם. עם זאת, עיון בפרטי הקרב מעלה הבדלים בולטים בין התיאור כאן לבין התיאור המקביל בספר שמואל (ב׳ י, יח), והפרשנים מציעים דרכים שונות ליישב פערים אלו, מתוך תפיסה ששני המקורות משלימים זה את זה.
הכתוב מציין שדוד הרג שִׁבְעַת אֲלָפִים רֶכֶב, בעוד שבספר שמואל מוזכרים שבע מאות רכב בלבד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [רד"ק, מצודת דוד] היא שבספר שמואל נמנו רק המרכבות המובחרות והחשובות ביותר, ואילו כאן נמנו כלל המרכבות שהשתתפו בקרב. לעומת זאת, יש המציעים חישוב מספרי, לפיו היו אמנם רק שבע מאות מרכבות, אך מכיוון שכל מרכבה נרתמה לעשרה סוסים, הגיע מספרם הכולל לשבעת אלפים [מלבי"ם]. הסבר נוסף גורס כי המספר שבעת אלפים אינו מתייחס למרכבות עצמן שניזוקו, שעמדו אכן על שבע מאות, אלא למספר הלוחמים שאיישו אותן [רלב"ג].
הבדל נוסף נוגע לתיאור הלוחמים, כאשר כאן נכתב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, ואילו בשמואל הם מתוארים כפרשים. רוב הפרשנים מסבירים כי לא מדובר בסתירה, אלא בהשלמת מידע: צבא ארם כלל גם פרשים וגם אנשי רגלי, כאשר ספר שמואל בחר לציין את הפרשים והשמיט את הרגלים, ואילו ספר דברי הימים ציין את הרגלים והשמיט את הפרשים [רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת טוענת כי מדובר באותם חיילים ממש. לפי פירוש זה, הלוחמים נקראו בשמואל "פרשים" על שום גבורתם והכשרתם לרכוב על סוסים, אך בקרב הנוכחי הם נלחמו בפועל כשהם רגליים [מלבי"ם].
בסיום הקרב, הכתוב מדגיש כי דוד וְאֵת שׁוֹפַךְ שַׂר־הַצָּבָא הֵמִית. ציון מותו של שר הצבא אינו מקרי; שופך היה דמות דומיננטית ומרכזית מאוד בצבא ארם. הריגתו היוותה מכה ניצחת ומפלה קשה, שאנשיו של הדדעזר מלך צובה לא יכלו להתאושש ממנה בקלות [ביאור שטיינזלץ].