היערכות הכוחות משקפת מארב צבאי מתוכנן ומחושב. צבא עמון ובעלי בריתם פיצלו את כוחותיהם לשתי מערכות נפרדות, במטרה ללכוד את צבא ישראל ולאלץ אותו להילחם בשתי חזיתות במקביל.
הכוח הראשון, בני עמון, התייצב פֶּתַח הָעִיר, כלומר מול שער עירם [מצודת דוד]. בחירה טקטית זו נבעה מרצונם להימנע מלחימה גלויה בשטח הפתוח, תוך הישענות על הגנת ביצורי העיר [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, הכוח השני המכונה וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר־בָּאוּ, שהיו צבאות עזר שכירים [ביאור שטיינזלץ] מאזור איש טוב ומעכה [רלב"ג], מוקמו לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שהם יצרו מערכה צבאית שנייה ונפרדת בשטח הפתוח. תכליתה של תחבולה זו הייתה להציב את צבאות העזר מאחורי גבו של צבא ישראל, כך שבעוד בני עמון ניצבים חזיתית מול ישראל בפתח העיר, המלכים יתקפו את מחנה ישראל מאחור.