שרי עמון נוטעים ספקות וחשדות בלב מלכם החדש, חנון, ומציגים את מחוות הרצון הטוב של דוד המלך כתכסיס. הם מערערים על התפיסה של חנון ושואלים אותו האם הוא באמת סבור שמשלחת הניחומים נשלחה מתוך כבוד אמיתי לאביו המנוח.
כדי לבסס את טענתם, השרים מסתמכים על הכתוב בתורה. הם מזכירים לחנון כי בתורת ישראל קיים איסור מפורש לדרוש בשלומם ובטובתם של בני עמון. לאור זאת, הם טוענים כי לא יעלה על הדעת שדוד יפר את מצוות ה' רק כדי לחלוק כבוד לאביו של חנון או לדרוש בשלומו [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי השרים מציגים את משלחת התנחומים כהסוואה רשמית בלבד, שנועדה לכסות על מטרות אמיתיות של ריגול ואיסוף מידע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השרים מזהירים כי עבדי דוד הגיעו לַחְקֹר ווּלְרַגֵּל, מונחים המבטאים חיפוש וחקירה מעמיקה. בנוסף, הם משתמשים בפועל וְלַהֲפֹךְ, שמשמעותו לבדוק ולבחון את הארץ מכל כיוון אפשרי, בדומה לאדם המהפך חפץ מצד אל צד כדי לבדוק אותו ביסודיות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות טענות אלו, חנון משתכנע מההאשמות נגד דוד ומקבל אותן מבלי לברר את הדברים לאשורם [ביאור שטיינזלץ].