תבוסתם של הארמים במערכה הצבאית מול ישראל הובילה לשינוי דרמטי ביחסי הכוחות באזור ולסיום הברית שלהם עם בני עמון. כאשר עבדי הדדעזר הבינו שניגפו במלחמה, הם בחרו לשנות את גישתם. וַיַּשְׁלִימוּ – הם עשו שלום עם דוד, והגיעו עמו להסכם אי-לוחמה או אף להסכם כניעה. במסגרת מצב חדש זה, הארמים הקרובים לארץ ישראל אמנם לא שועבדו לחלוטין לדוד (והארמים שמעבר לנהר כלל לא נכבשו), אך הם קיבלו על עצמם את שלטונו העליון.
בעקבות הניסיון המלחמתי הכושל, החליטו הארמים כי די להם בעימותים אלו. על כן, וְלֹא אָבָה – ארם לא רצה עוד להושיע ולסייע צבאית לבני עמון.