לקראת המערכה הצבאית, בני עמון ושכירי החרב שלהם מגייסים כוחות עצומים ומתכנסים לשדה הקרב. הכתוב מציין כי הם שכרו שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב, כוח צבאי גדול מאוד [ביאור שטיינזלץ]. ציון הכוח כרכב עומד לכאורה בסתירה לתיאור המקביל בספר שמואל, שם נכתב כי מספר זה התייחס לחיילים רגליים. ההסבר לכך הוא שתהליך הגיוס נעשה בשלבים: תחילה אכן נשכרו חיילים רגליים, אך לאחר מכן השתמשו בני עמון באלף כיכר כסף כדי לשכור גם רוכבי מרכבות במספר זהה [מלבי"ם].
הכוחות השכירים, הכוללים גם את מֶלֶךְ מַעֲכָה וְאֶת עַמּוֹ, הגיעו אל זירת הקרב וקבעו את מחניהם לִפְנֵי מֵידְבָא, עיר הנמצאת בתחומי ארץ בני עמון. במקביל לכוחות השכירים, וּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֶסְפוּ מֵעָרֵיהֶם – הם הכריזו על גיוס כללי בתוך עמם, התקבצו יחד וקבעו את מקום המערכה אליו וַיָּבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, בהתאם למנהגי המלחמה שהיו מקובלים באותה תקופה [ביאור שטיינזלץ].