דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שקיבלתם משימה שהרגשתם בלב שהיא פשוט טעות, וניסיתם לחשוב איך לעשות רק חלק ממנה כדי למנוע נזק? זה בדיוק מה שקרה ליואב, שר הצבא. המלך דוד פקד עליו לספור את כל העם, אבל יואב ידע שהספירה הזו עלולה להביא עונש כבד. לכן, נִתְעַב דְּבַר־הַמֶּלֶךְ אֶת־יוֹאָב, כלומר, הפקודה של המלך הייתה שנואה עליו מאוד והוא ממש לא רצה לבצע אותה. כדי להציל לפחות חלק מהעם מהסכנה, יואב החליט לא לספור את כולם. וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם, יואב פשוט השאיר בחוץ את שני השבטים האלה והכין מראש הסברים למקרה שדוד יבוא אליו בטענות. לגבי שבט לוי, יואב תכנן להגיד שהם הרי לא נספרו יחד עם שאר ישראל עוד מימי משה רבנו. ולגבי שבט בנימין, זה היה שבט קטן שכבר עבר זמנים קשים מאוד בעבר ואיבד אנשים רבים. יואב דאג שאם חלילה יגיע עונש בגלל הספירה, השבט הקטן הזה עלול להיעלם לגמרי. כך יצא שהמספר הסופי שיואב מסר למלך דוד לא היה מדויק, כי הוא בחר בכוונה להגן על השבטים האלה.