חשבתם פעם איך זה מרגיש לעשות פעולה שגרתית לגמרי, ופתאום לראות מול העיניים מראה פלאי שאי אפשר להסביר? זה בדיוק מה שקרה לארנן. בזמן שהוא עובד בגורן, וַיָּשָׁב מוסבר כפעולה שבה הוא מפנה את המבט שלו לאחור, ורואה אֶת־הַמַּלְאָךְ. זה לא היה סתם חלום, המלאך התגלה שם באמת, וכל מי שהיה במקום יכול היה לראות אותו. ה׳ בחר להראות את המלאך דווקא שם, כי הגורן הזה עומד להיות המקום שבו תגיע הרפואה ותיעצר המגפה שפגעה בעם.
המראה של המלאך היה מבהיל. ארבעת הבנים של ארנן מיהרו להסתתר והם מִתְחַבְּאִים בתוך הגורן. הם עשו את הדבר הנכון, כי יש כלל עתיק שאומר שבזמן של סכנה ומגפה צריך להסתגר ולהתחבא עד שהיא תחלוף. גם ארנן התחבא בהתחלה, אבל אז הוא החליט לצאת החוצה ממקום המחבוא שלו, במיוחד כשהוא ראה שדוד המלך מתקרב אליו.
כשהוא יוצא, אנחנו מגלים שארנן דָּשׁ חִטִּים, כלומר מפריד את גרגירי החיטה מהגבעולים שלהם. למה התנ"ך מספר לנו בדיוק איזו עבודה חקלאית הוא עשה? כדי להכין אותנו להמשך הסיפור. בקרוב מאוד דוד המלך יצטרך חיטים כדי להקריב מנחה לה׳, וכך אנחנו כבר יודעים מראש מאיפה בדיוק הגיעו החיטים האלו למקום ההתרחשות.