קרה לכם פעם שמישהו מבוגר או אחראי ביקש מכם לעשות משהו, והרגשתם שזו טעות? זה בדיוק מה שקרה ליואב, שר הצבא של דוד המלך. בדרך כלל, יואב תמיד מקשיב לדוד ועושה כל מה שהוא מבקש. אבל הפעם, דוד מבקש לספור את כל העם, ויואב מרגיש שזה לא נכון ומנסה לשכנע את המלך לוותר על הרעיון.
יואב פונה לדוד בצורה מכובדת וקודם כל מברך אותו: יוסף ה' על עמו כהם. יואב מבין שדוד מתפעל מכך שהעם כל כך גדול, ולכן הוא מברך שה' יכפיל את מספר האנשים בעם ישראל עוד מאה פעמים. אחר כך, יואב מסביר בהיגיון: הלא אדוני המלך כֻּלָּם לאדוני לעבדים. הוא מזכיר לדוד שכל העם נאמן לו. אין שום מרידה או סכנה שבגללה צריך להכין את הצבא ולספור את הכוחות. בנוסף, ככל שהעם גדל זה מביא יותר כבוד למלך, אז אין באמת צורך לדעת את המספר המדויק.
בסוף, יואב מזהיר את דוד ושואל למה המעשה הזה צריך להפוך לאשמה. כלומר, למה לעשות משהו שעלול להיחשב כחטא ולהביא פגיעה בעם, הרי הברכה של ה' נמצאת רק בדבר שלא סופרים אותו. ההתנגדות של יואב הייתה כל כך חזקה, שגם כשהוא יצא לבסוף לבצע את הפקודה, הוא התחיל לספור אך לא סיים את המשימה, כי ה' לא היה מרוצה מהמעשה הזה.