האם קרה לכם שהרגשתם שסכנה גדולה מתקרבת, ופתאום ברגע האחרון הכל נעצר והסתדר? זה בדיוק מה שקרה לירושלים. המגפה הקשה הלכה והתפשטה, והעיר כולה עמדה בסכנה. בשלב הזה, וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם, כלומר ה׳ כיוון את המכה אל עבר העיר.
אבל ממש לפני שהעיר נפגעת, קורה דבר מופלא. וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה׳ וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה. כשה׳ ראה את הסבל הרב ואת הצער של עם ישראל, הוא התמלא ברחמים גדולים והחליט לעצור את הגזרה. דוד המלך ידע כל הזמן עד כמה ה׳ הוא רחמן, וכאן אנחנו ממש רואים את זה קורה.
ה׳ עוצר את המלאך ואומר לו: רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ. המילה רַב אומרת פשוט די, מספיק. המילה הֶרֶף אומרת להרפות ולעזוב. ה׳ פוקד על המלאך להוריד את ידו ולהפסיק להכות את העם. בעקבות הציווי הזה, המלאך מיד נעצר ועומד במקומו, ליד גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי. בזכות מידת הרחמים, המגפה נעצרת והעם ניצל.