הכתוב חוזר לעסוק בשבט בנימין, אף על פי שייחוסו כבר הוזכר בפרק הקודם, במטרה ברורה: להתחקות אחר השושלת הספציפית המובילה עד לשאול המלך [רש"י, מצודת דוד].
תופעה בולטת בפסוק זה היא השוני הרב בשמות בניו של בנימין ובמספרם, בהשוואה לרשימות היוחסין המופיעות בתורה (בפרשות ויגש ופנחס) וכן ברשימה שהובאה בפרק הקודם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. הכתוב מונה את אַשְׁבֵּל הַשֵּׁנִי, אף על פי שבספר בראשית אשבל מופיע כבנו השלישי של בנימין, אחרי בכר. הוא מכונה כאן "השני" משום שבכר הושמט מרשימה זו [רד"ק].
לגבי סיבת ההשמטה של חלק מהבנים, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהרשימות מתמקדות רק בבנים שהפכו לראשי משפחות גדולות, בעוד בנים שלא העמידו משפחות הושמטו [רד"ק, מלבי"ם]. כיוון נוסף מסביר שהרשימה הקודמת בספר דברי הימים מנתה רק את המשפחות ששרדו עד ימי דוד המלך, בעוד שכאן מוזכרות כל המשפחות המקוריות, כולל אלו שנכחדו בפרשת פילגש בגבעה [רלב"ג]. מנגד, ישנה דעה מדרשית המציעה שהמשפחות החסרות נספו במדבר במגפה שאירעה בימי משה, אם כי דעה זו מעוררת קושי, שכן צאצאי בכר כן מוזכרים במקום אחר כמי שחיו בימי דוד [רד"ק].
באשר לשינויי השמות, הפסוק מזכיר את וְאַחְרַח הַשְּׁלִישִׁי, שם שאינו מופיע כלל בתורה. הפרשנים מסבירים כי במהלך הדורות, עד לימי עזרא הסופר, מקצת המשפחות שינו את שמן. לכן, "אחרח" הוא למעשה "אחירם" המוזכר בתורה [רלב"ג, מלבי"ם], וכך גם "אשבל" הוא ככל הנראה "ידיעאל" שהוזכר בפרק הקודם [רלב"ג]. שינויים אלו נובעים גם מכך שעזרא הסופר ביסס את ספרו על מגילות וספרים עתיקים שמצא, אשר הכילו לעיתים רשימות שמיות שונות, ומדרכו של ספר דברי הימים להחסיר פרטים במקום אחד ולגלותם במקום אחר [רש"י, מצודת דוד].