הכתוב חוזר לפרט את שושלתה של אישה שהוזכרה קודם לכן, כדי להדגיש את הצלחתם המפתיעה של צאצאיה. הפרשנים מסכימים כי המילה מֵחֻשִׁים מתייחסת לאשתו של שחרים, שכבר הוזכרה לעיל. החזרה אליה נועדה לחדש את תיאור צאצאיה, לאחר שהרצף נקטע כדי לפרט את בני אשתו האחרת, חודש [רש"י], או כדי לציין שילדים אלו נולדו בשלב מאוחר יותר [מלבי"ם].
מעבר לסדר היוחסין, ישנה גם משמעות מהותית לאזכור בניה של חושים. הכתוב מתמקד בהם כדי ללמד שדווקא צאצאים מורחקים או דחויים זוכים לעיתים קרובות להצלחה יתרה. ואכן, שושלתה של חושים הגיעה להישגים כבירים, בניה בנו ערים והצליחו להבריח את יושבי גת [רלב"ג].