הפסוק מפרט את בניו של אלפעל ואת מפעלי הבנייה שלהם באזור גבול נחלת שבט בנימין, בחלקו המערבי [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילים הוּא בָּנָה אינן מתייחסות לכלל הבנים, אלא מצביעות באופן ספציפי על הבן השלישי, שָׁמֶד, כמי שהקים את הערים הללו. באשר לשמו, וָשָׁמֶד, קיימת הבחנה במסורות הכתב: ברוב הספרים השם נכתב באות דל"ת, אף על פי שישנן גרסאות שבהן השם מופיע באות רי"ש, שָׁמֶר [מנחת שי, מצודת דוד, מלבי"ם].
הערה דקדוקית נוגעת למילה בָּנָה, אשר האות בי"ת שבה מנוקדת בדגש. סיבת הדגש היא הטעמת המילה הקודמת לה, "הוא", בטעם המקרא שופר [מנחת שי].
שמד בנה את הערים אונו ולוד, והמילה וּבְנֹתֶיהָ מתייחסת ליישובים, לכפרים ולעיירות הקטנות הסמוכים לערים מרכזיות אלו ונסמכים עליהן [ביאור שטיינזלץ].