הפסוק חותם רשימת יוחסין של משפחות משבט בנימין, תוך ציון מעמדם ההנהגתי ומקום מגוריהם.
התואר רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם מציין כי אישים אלו שימשו כמנהיגים של בתי האב שלהם, והם נמנים בפסוקים לפי סדר לידתם [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק כופל בסופו את המילה רָאשִׁים כתוספת ביאור והדגשה [מצודת דוד]. נוסף על כך, הכפילות נועדה להגדיר במדויק את היקף סמכותם: בניגוד למנהיגים אחרים משבט בנימין שיוזכרו בהמשך הספר (בפרק ט) אשר שימשו כראשים על כלל השבט, המנהיגים המוזכרים כאן היו ראשים אך ורק על התולדות ובני המשפחה שלהם [מלבי"ם].
לגבי הציון כי אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם, הפרשנים מסבירים כי העיר ירושלים נחלקה בין השבטים, וחלקה היה מצוי בתוך גבול נחלתו של שבט בנימין (בעוד חלקה האחר בנחלת יהודה). לפיכך, אותם בני בנימין שנמנו עד כה קבעו את מושבם בעיר זו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].