הפסוק חושף טפח מורכב מתוך ההיסטוריה הפנימית והנדידות של משפחות שבט בנימין, תוך פירוט זהותם של מובילי ההגליה ושל הנולדים בעקבותיה. תחילה מתייחסים הפרשנים לזהות האישים הנזכרים, ומסכימים כי וַאֲחִיָּה הוא למעשה "אחוח" שנזכר בפסוקים הקודמים, שכן השמות קרובים זה לזה מבחינה לשונית [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. כמו כן, מובהר כי השם וְאֶת אֲחִיחֻד נכתב באות חי"ת [מנחת שי].
מוקד הפסוק טמון במילים הוּא הֶגְלָם, המעלות שאלה מרכזית: מי הגלה את מי? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה "הוא" מכוונת לגרא. כלומר, גרא הוא זה שגירש את שאר בני המשפחה וגרם להם לעזוב את מקומם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי הפעולה הייתה משותפת, ושלושת האישים – נעמן, אחיה וגרא – עזרו יחד להגלות את שאר אחיהם [רלב"ג]. גישה שלישית ושונה לחלוטין גורסת כי המילה "הוא" אינה מתייחסת לגרא כלל, אלא לאחוד, אבי המשפחה שנזכר בפסוק הקודם. לפי פירוש זה, אחוד הוא שהגלה את נעמן, אחיה וגרא למקום אחד, במטרה לרכז יחד את כל ראשי בתי האבות של המשפחה [מלבי"ם].
מחלוקת זו משליכה ישירות גם על הבנת סוף הפסוק, וְהוֹלִיד אֶת עֻזָּא וְאֶת אֲחִיחֻד. לפי הגישה שגרא הוא המגלה, גרא הוא גם זה שנשאר במקומו לאחר ההגליה והוא זה שהוליד את עזא ואחיחוד [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. אולם, לפי הגישה שאחוד הוביל את המהלך, המילה "והוליד" מוסבת אף היא עליו, והוא זה שהפך לאביהם של עזא ואחיחוד באותה העת [מלבי"ם].