רשימת היוחסין של משפחת אבי גבעון ממשיכה ומתמקדת בפירוט צאצאיו ומקום מושבם. מתוך הרשימה עולה דמותו של וּמִקְלוֹת, בנו של אבי גבעון. סגנון הכתוב כאן משקף תבנית לשונית החוזרת בספר דברי הימים, שבה שמו של אדם חותם רשימה אחת ומיד פותח את המשפט הבא, כדי לקשר בין הדורות [מלבי"ם].
המשך הכתוב, וְאַף־הֵמָּה נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם, עוסק במקום מגוריהם של מקלות ובנו שמאה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלמרות שעיקר ישיבתה של משפחה זו הייתה בעיר גבעון, ענף זה של המשפחה בחר, לפחות בחלק מהזמן, להתיישב גם בירושלים לצד שאר קרוביהם.
באשר למשמעות המילה נֶגֶד בפסוק, מציגים הפרשנים שתי גישות שונות:
הגישה הראשונה והרווחת מפרשת את המילה כביטוי של שוויון וקרבה, במשמעות של "יחד", "לצד" או "בדומה ל-". לפי קו מחשבה זה, המילים עִם־אֲחֵיהֶם המופיעות בסוף הפסוק אינן אלא כפל עניין שנועד להבהיר ולחזק את משמעות המילה נֶגֶד [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, יש המפרשים את המילה נֶגֶד במשמעות מילולית של התנגדות ועימות. לפי פירוש זה, החלטתם של מקלות ושמאה לעזוב ולהתיישב בירושלים עמדה בניגוד לדעתם של שאר אחיהם, שהעדיפו להישאר בגבעון [מלבי"ם].