ברגע שבו נמשח דוד למלך, ניטלה משאול רוח ההנהגה שהעניקה לו גבורה וחכמה, וכך וְרוּחַ ה' סָרָה ממנו. החלל הרוחני שהתרוקן התמלא מיד בדיכאון עמוק, שנבע מהכרתו בכך שה' עזב אותו וממחשבות טורדניות על אובדן המלוכה. מצב זה מתואר כרוּחַ רָעָה אשר וּבִעֲתַתּוּ, כלומר החרידה אותו וגרמה לו לאבד את צלילות דעתו. חולי נפשי זה הגיע מֵאֵת ה' כעונש מכוון על חטאיו, אך שימש גם להסחת דעתו של שאול, כדי שיהיה טרוד בחיפוש אחר מנגן שיקל על סבלו ולא יחקור את משיחת דוד החדשה.
שמואל א, פרק ט״ז, פסוק י״ד
וְר֧וּחַ יְהֹוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.