כאשר שמואל מגיע לבית ישי כדי למשוח מלך חדש, בני ישי מובאים לפניו בזה אחר זה. המילה בְּבוֹאָם מתייחסת לרגע שבו נכנסו הבנים אל תוך הבית כדי לעבור לפני הנביא [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מיד כשהוא רואה את אליאב, הבן הבכור, שמואל מתרשם עמוקות ממראהו החיצוני.
הפרשנים מסבירים כי שמואל ראה לפניו אדם יפה תואר וגבוה קומה, והניח שתכונות אלו הופכות אותו לראוי למלוכה. הוא סבר כי ה' בוחר במלך בעל נוכחות פיזית מרשימה, בדומה לשאול המלך, כדי שיטיל מורא על העם ויהיה בעל כוח וגבורה להילחם את מלחמות ה' [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. מתוך מחשבה זו, המילה אַךְ מתפרשת במובן של "אכן" או "באמת" [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ מבטא את ביטחונו של שמואל שאליאב הוא המועמד ההגון למלכות, וכי ה' יהיה עמו ויכוון את דרכו [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
עם זאת, מתעוררת מחלוקת לגבי המילה וַיֹּאמֶר – האם שמואל אכן הכריז על כך בקול רם? בעוד שיש מי שמציע שייתכן שאמר זאת בפיו [רד"ק], פרשנים אחרים מדגישים כי שמואל אמר זאת רק בלבו [רש"י, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך נעוצה בציווי האלוהי המוקדם שקיבל שמואל, למשוח אך ורק את מי שה' יאמר לו. לו היה שמואל מכריז על אליאב כמשיח בטרם קיבל אישור מפורש, היה עובר על פי ה'. לכן, מחשבתו נותרה בצנעה, כהרהור פנימי בלבד [חומת אנך].
מול תפיסה זו, קיימת גישה פרשנית שונה לחלוטין ההופכת את משמעות הפסוק. לפי גישה זו, ברגע ששמואל ראה את אליאב וה' לא ציווה עליו מיד למשוח אותו, הנביא הבין מיד שאליאב אינו נרצה. מאחר ששמואל הניח שה' בוחר רק באנשים גבוהים ויפים, והנה אליאב שהיה כזה לא נבחר, הוא הסיק שאין בכל ישראל אדם ראוי להחליף את שאול. לפיכך, כשאמר נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ, הוא כלל לא התכוון לאליאב, אלא לשאול המלך. כוונתו הייתה ששאול, משיחו הנוכחי של ה', עדיין עומד לפניו ולא יידחה, שכן לא נמצא לו מחליף ראוי [מלבי"ם, רלב"ג].